ר"ן על נדרים מ״ט א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים מ״ט א:ז׳
7 אָמַר אַבָּיֵי: הַאי תַּנָּא כֹּל מִידֵּי דְּמִתְאֲכֵל בֵּיהּ רִיפְתָּא — תַּבְשִׁיל קָרוּ לֵיהּ. וְהָתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַתַּבְשִׁיל — אָסוּר בְּכׇל מִינֵי תַּבְשִׁיל, וְאָסוּר בְּצָלִי וּבְשָׁלוּק וּבִמְבוּשָּׁל, וְאָסוּר בְּהִיטְרִיּוֹת רַכּוֹת שֶׁהַחוֹלִין אוֹכְלִין בָּהֶן פִּיתָּן.
פירוש ר"ן על נדרים מ״ט א:ז׳
7 האי תנא כל מידי דמתאכלא ביה ריפתא תבשיל קרי ליה - אבל מעשה קדרה עבה דלא מתאכלא ריפתא בהדיה לא מיקרי תבשיל ואית דמפרשי דאסור במעשה קדרה רך קא קשיא ליה דלאו תבשיל הוא ושני דכיון דמתאכלא ביה ריפתא תבשיל קרי ליה:
8 והתניא - בניחותא:
9 ואסור בהיטריות רכות - דלועין קטנים:
10 שהחולין אוכלין בהן פתן - מדקא יהיב טעמא לאיסורא מפני שהחולין אוכלין בהן פתן ש"מ דכל מידי דמתאכיל ביה ריפתא תבשיל מיקרי: